<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קס"ז</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שאלת ישראל שנתן יין בכובא של גוי, וביין ההוא לא נכנס בו מים, ונתערב עם יין אחר של היתר. והכלי ההוא היה יבש כשנתן בו הישראל היין, אך לא הדיחו. ואומר כי עיקר תשמיש הכלי ההוא להביא בו ענבים בעת הבציר, אלא שמשתמשין בו הגוים בנתינת יין של איסור דרך מקרה. הודיעני אם מותר בשתיה אם לאו. תשובה הכלים האלו עשויים הם להביא בהם יין (ביד) [תמיד] בין הגתות מן הגת לחביות, ואלו הן הנקראים כלי הגת. ואף על פי שלא נשתמש בהן גוי אלא פעם אחת ביינו, צריך הכשר כאלו נשתמש בו הרבה פעמים, שכל הכלים גזרו בו לפי שעה כמו שגזרו עליהם בנשתמש תמיד בתשמיש הראוי לו. וכמו שאמר שלהי ע"ז [ע"ד ע"ב] גבי גולפי דרב פפא, כל שמכניסו לקיום [אפילו] לפי שעה גזרו בו רבנן. ובשלהי ר' ישמעאל [ס' ע"ב] אמרו בגוי דאשתכח ביני מעצרתא דאלו היה טופח על מנת להטפיח נגוב בעי. ואם נפשך לומר שאין אלו עשויין אלא לבצור בהן, ולפיכך אין חוששין שמא נשתמש בהן הגוי ביינו ואפילו פעם אחת, זה אינו, שאנו רואים אותם משתמשים בהם בין הגתות תמיד ובהן הם מוליכים לעולם יין מן הגתות לחביות. ולפיכך חזרתי על כל צדדין ולא מצאתי היתר ליין זה בשתיה, אלא אם דעתכם נוטה לדעת ר"ת ז"ל שאמר שלא אמרו יין ביין בכל שהוא אלא בודאי יינן, אבל אין אנו נוהגים כן. ואף על פי שהוא מראה פנים להיתר יש עליו מן הקושיא. גם נראה לי תשובה ממשנה [כ"ט ע"ב] קנקנים [של גויים ו]יין ישראל כנוס בתוכו שאסור בהנאה לר' מאיר ולרבנן בשתיה, (ומההיא) [וההיא] דקנקנים שנשתמש בהן הגוי בסתם יינן הוא. ומכל מקום צא וראה, אם נתנו מים ביין שנתערב זה בתוכו, בין שנתנו מים בתחלה בין שנתנו מים בסוף, שאם כן הכל מותר בשתיה. ואף על פי שהיין (שבאותה) [שבאותו] כלי לא נכנסו בו מים ונאסר, מכל מקום לא חזר הכל כיין נסך, שלא אמרו [חולין ק"ח ע"ב] חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב, וכדעת רבינו אפרים, ודרכו ישרה והלכתו ברורה מכמה ראיות, וכן אנו נוהגין ועושים מעשה. ולפיכך רואין היין שהוא מינו כאילו אינו, והמים שאין מינו רבה עליו ומבטלו. ואם הדבר כן, [אין] צריך לשער עליו בכל הכלי, שאין היין נבלע הרבה בעומק הכלי, שבליעתו בצונן הוא ואינו נבלע אלא בכדי קליפה שמקלפים הכלי ברהיטני. ולפיכך רואין את הכלי כאילו הוא יין, ואם יש בכל היין ששה חלקים מים כנגד הקליפה ההיא הכל מותר, לפי שר"י הזקן ז"ל בעל התוספות מתיר בששה חלקים מים, ויש לו ראיה נכונה משני כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שבסוף ע"ז [ע"ג ע"ב]. וכל שכן בכיוצא בזה שקליפות בעצמן בלי ספק גרועות מן היין. וכל שכן לדעת הרמב"ן ז"ל שאמר שכל כלי הגוים שאינן בני יומן פוגמים ואפילו כלי היין, וכל נותן טעם לפגם מותר [ס"ז ע"ב]. ולדבריו אפילו לא היה בו מים הכל מותר, אלא שאין אנו נוהגין כן, ומכל מקום עושין אותו סניף. ואתם אם אתם רואין לסמוך על דבריו בשעת הדחק אתם תבחרו ולא אני.
<h2>דף ס:</h2>
שאלת ישראל שנתן יין בכובא של גוי, וביין ההוא לא נכנס בו מים, ונתערב עם יין אחר של היתר. והכלי ההוא היה יבש כשנתן בו הישראל היין, אך לא הדיחו. ואומר כי עיקר תשמיש הכלי ההוא להביא בו ענבים בעת הבציר, אלא שמשתמשין בו הגוים בנתינת יין של איסור דרך מקרה. הודיעני אם מותר בשתיה אם לאו. תשובה הכלים האלו עשויים הם להביא בהם יין (ביד) [תמיד] בין הגתות מן הגת לחביות, ואלו הן הנקראים כלי הגת. ואף על פי שלא נשתמש בהן גוי אלא פעם אחת ביינו, צריך הכשר כאלו נשתמש בו הרבה פעמים, שכל הכלים גזרו בו לפי שעה כמו שגזרו עליהם בנשתמש תמיד בתשמיש הראוי לו. וכמו שאמר שלהי ע"ז [ע"ד ע"ב] גבי גולפי דרב פפא, כל שמכניסו לקיום [אפילו] לפי שעה גזרו בו רבנן. ובשלהי ר' ישמעאל [ס' ע"ב] אמרו בגוי דאשתכח ביני מעצרתא דאלו היה טופח על מנת להטפיח נגוב בעי. ואם נפשך לומר שאין אלו עשויין אלא לבצור בהן, ולפיכך אין חוששין שמא נשתמש בהן הגוי ביינו ואפילו פעם אחת, זה אינו, שאנו רואים אותם משתמשים בהם בין הגתות תמיד ובהן הם מוליכים לעולם יין מן הגתות לחביות. ולפיכך חזרתי על כל צדדין ולא מצאתי היתר ליין זה בשתיה, אלא אם דעתכם נוטה לדעת ר"ת ז"ל שאמר שלא אמרו יין ביין בכל שהוא אלא בודאי יינן, אבל אין אנו נוהגים כן. ואף על פי שהוא מראה פנים להיתר יש עליו מן הקושיא. גם נראה לי תשובה ממשנה [כ"ט ע"ב] קנקנים [של גויים ו]יין ישראל כנוס בתוכו שאסור בהנאה לר' מאיר ולרבנן בשתיה, (ומההיא) [וההיא] דקנקנים שנשתמש בהן הגוי בסתם יינן הוא. ומכל מקום צא וראה, אם נתנו מים ביין שנתערב זה בתוכו, בין שנתנו מים בתחלה בין שנתנו מים בסוף, שאם כן הכל מותר בשתיה. ואף על פי שהיין (שבאותה) [שבאותו] כלי לא נכנסו בו מים ונאסר, מכל מקום לא חזר הכל כיין נסך, שלא אמרו [חולין ק"ח ע"ב] חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב, וכדעת רבינו אפרים, ודרכו ישרה והלכתו ברורה מכמה ראיות, וכן אנו נוהגין ועושים מעשה. ולפיכך רואין היין שהוא מינו כאילו אינו, והמים שאין מינו רבה עליו ומבטלו. ואם הדבר כן, [אין] צריך לשער עליו בכל הכלי, שאין היין נבלע הרבה בעומק הכלי, שבליעתו בצונן הוא ואינו נבלע אלא בכדי קליפה שמקלפים הכלי ברהיטני. ולפיכך רואין את הכלי כאילו הוא יין, ואם יש בכל היין ששה חלקים מים כנגד הקליפה ההיא הכל מותר, לפי שר"י הזקן ז"ל בעל התוספות מתיר בששה חלקים מים, ויש לו ראיה נכונה משני כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שבסוף ע"ז [ע"ג ע"ב]. וכל שכן בכיוצא בזה שקליפות בעצמן בלי ספק גרועות מן היין. וכל שכן לדעת הרמב"ן ז"ל שאמר שכל כלי הגוים שאינן בני יומן פוגמים ואפילו כלי היין, וכל נותן טעם לפגם מותר [ס"ז ע"ב]. ולדבריו אפילו לא היה בו מים הכל מותר, אלא שאין אנו נוהגין כן, ומכל מקום עושין אותו סניף. ואתם אם אתם רואין לסמוך על דבריו בשעת הדחק אתם תבחרו ולא אני.
<h2>דף עד:</h2>
שאלת ישראל שנתן יין בכובא של גוי, וביין ההוא לא נכנס בו מים, ונתערב עם יין אחר של היתר. והכלי ההוא היה יבש כשנתן בו הישראל היין, אך לא הדיחו. ואומר כי עיקר תשמיש הכלי ההוא להביא בו ענבים בעת הבציר, אלא שמשתמשין בו הגוים בנתינת יין של איסור דרך מקרה. הודיעני אם מותר בשתיה אם לאו. תשובה הכלים האלו עשויים הם להביא בהם יין (ביד) [תמיד] בין הגתות מן הגת לחביות, ואלו הן הנקראים כלי הגת. ואף על פי שלא נשתמש בהן גוי אלא פעם אחת ביינו, צריך הכשר כאלו נשתמש בו הרבה פעמים, שכל הכלים גזרו בו לפי שעה כמו שגזרו עליהם בנשתמש תמיד בתשמיש הראוי לו. וכמו שאמר שלהי ע"ז [ע"ד ע"ב] גבי גולפי דרב פפא, כל שמכניסו לקיום [אפילו] לפי שעה גזרו בו רבנן. ובשלהי ר' ישמעאל [ס' ע"ב] אמרו בגוי דאשתכח ביני מעצרתא דאלו היה טופח על מנת להטפיח נגוב בעי. ואם נפשך לומר שאין אלו עשויין אלא לבצור בהן, ולפיכך אין חוששין שמא נשתמש בהן הגוי ביינו ואפילו פעם אחת, זה אינו, שאנו רואים אותם משתמשים בהם בין הגתות תמיד ובהן הם מוליכים לעולם יין מן הגתות לחביות. ולפיכך חזרתי על כל צדדין ולא מצאתי היתר ליין זה בשתיה, אלא אם דעתכם נוטה לדעת ר"ת ז"ל שאמר שלא אמרו יין ביין בכל שהוא אלא בודאי יינן, אבל אין אנו נוהגים כן. ואף על פי שהוא מראה פנים להיתר יש עליו מן הקושיא. גם נראה לי תשובה ממשנה [כ"ט ע"ב] קנקנים [של גויים ו]יין ישראל כנוס בתוכו שאסור בהנאה לר' מאיר ולרבנן בשתיה, (ומההיא) [וההיא] דקנקנים שנשתמש בהן הגוי בסתם יינן הוא. ומכל מקום צא וראה, אם נתנו מים ביין שנתערב זה בתוכו, בין שנתנו מים בתחלה בין שנתנו מים בסוף, שאם כן הכל מותר בשתיה. ואף על פי שהיין (שבאותה) [שבאותו] כלי לא נכנסו בו מים ונאסר, מכל מקום לא חזר הכל כיין נסך, שלא אמרו [חולין ק"ח ע"ב] חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב, וכדעת רבינו אפרים, ודרכו ישרה והלכתו ברורה מכמה ראיות, וכן אנו נוהגין ועושים מעשה. ולפיכך רואין היין שהוא מינו כאילו אינו, והמים שאין מינו רבה עליו ומבטלו. ואם הדבר כן, [אין] צריך לשער עליו בכל הכלי, שאין היין נבלע הרבה בעומק הכלי, שבליעתו בצונן הוא ואינו נבלע אלא בכדי קליפה שמקלפים הכלי ברהיטני. ולפיכך רואין את הכלי כאילו הוא יין, ואם יש בכל היין ששה חלקים מים כנגד הקליפה ההיא הכל מותר, לפי שר"י הזקן ז"ל בעל התוספות מתיר בששה חלקים מים, ויש לו ראיה נכונה משני כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שבסוף ע"ז [ע"ג ע"ב]. וכל שכן בכיוצא בזה שקליפות בעצמן בלי ספק גרועות מן היין. וכל שכן לדעת הרמב"ן ז"ל שאמר שכל כלי הגוים שאינן בני יומן פוגמים ואפילו כלי היין, וכל נותן טעם לפגם מותר [ס"ז ע"ב]. ולדבריו אפילו לא היה בו מים הכל מותר, אלא שאין אנו נוהגין כן, ומכל מקום עושין אותו סניף. ואתם אם אתם רואין לסמוך על דבריו בשעת הדחק אתם תבחרו ולא אני.
